מולנאר אטלקה נ' עזבון המנוחה זלוציבר פני ז"ל ואח'

החלטה

1.זוהי בקשתם של המבקשים, הם הנתבעים בתיק העיקרי שבנדון, להורות על עיכוב ביצועו של פסק דינו של המותב בראשותי מיום 11/8/09, אשר במסגרתו הורינו על חיוב המבקשים לשאת ביחד ולחוד בתשלום  הפרשי שכר, פדיון חופשה, ודמי הבראה למבקשת בסך כולל של  18,281 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מחודש 8/05 ו- 8/06 בהתאמה ועד לתשלום המלא בפעל וכן בסך של 1,500 ₪ הוצאות בתוספת מע"מ.

2.לטענת המבקשים אשר הגישו את בקשתם שבנדון כחלוף יותר מ-4 חודשים ממועד פסק הדין, בקשתם זו הוגשה משום שהמשיבה "הזדרזה" לפתוח תיק הוצל"פ לגביית סכום פסק הדין "שלא כדין ביודעה כי קיים ערעור בבית הדין הארצי לעבודה".

לשיטתם של המבקשים הם הגישו ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה (שהעתקו צורף לבקשה), ויש להם סיכויים טובים שערעורם יתקבל.

מוסיפים המבקשים וטוענים כי המבקשת 1 (בתה של המנוחה זולציבר פני ז"ל שעזבונה הוא הנתבע מס' 1), הינה אישה מבוגרת שעברה אירוע מוחי, אלמנה, החיה מקצבת שארים בסך של 3,813 ₪ לחודש וכי העזבון – הנתבע 1 למעשה לא כלל דבר.

עוד טוענת המבקשת 1 כי טעה בית הדין משהחליט למחוק את התביעה כנגד אחיה שאף הוא יורשה, כך שנטל לביצוע פסק הדין מוטל כל כולו על המבקשת 1.

אי לכך עותרים המבקשים לעיכוב ביצועו של פסק הדין שבנדון.

3.הבקשה הועברה לתגובת המשיבה אשר התנגדה לעיכוב הביצוע מכל וכל באשר לטענתה לא התקיים בנסיבות המקרה שבנדון, אף לא אחד מן התנאים כמתחייב על פי הפסיקה לעיכוב ביצועו של פסק הדין והמבקשים אף לא הצביעו על כל נימוק כאמור בבקשתם או בתצהיר התומך בה, ועל כן דינה של בקשה חסרת יסוד זו, לדחיה.

4.על מנת להעמיד דברים על דיוקם בכל הנוגע לטרונית המבקשים על המשיבה כי "הזדרזה" להגיש "שלא כדין" את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצל"פ לאחר שזה לא שולם לה, מן הראוי להבהיר כי תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן – תקסד"א), החלה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת כי:

"הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים".

החריג לכלל זה קבוע בתקנה 467 לתקסד"א, שכותרתה "עיכוב ביצוע על פי בית המשפט שנתן את החלטה", ולפיו:

"בית המשפט או הרשם שנתן החלטה רשאי להורות על עיכוב ביצוע החלטתו עד להכרעה בערעור, או לתקופה קצרה מזו, אם הוגשה לו על כך בקשה בכל עת שלאחר ההחלטה ועד לגמר הדיון בערעור או בבקשת הרשות לערער, או עד תום המועד להגשתם, הכול לפי התאריך המאוחר יותר; הוגשה הבקשה מיד לאחר שימוע ההחלטה, ידון בה בית המשפט או הרשם אף מבלי שניתנה הודעה עליה".

ואילו תקנה 468 לתקסד"א, קובעת:

"סירב בית המשפט או הרשם שנתן החלטה לעכב את ביצועה, רשאי בית המשפט שלערעור לצוות על העיכוב".

5.הנה כי כן, כלל יסודי הוא, כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו, בעוד אשר על זה המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין מוטל לשכנע את בית המשפט בקיום נימוק המצדיק סטייה מהכלל.." [ראה: בש"א 1360/02 אחים עובדיה שרותי ניקיון ושמירה בע"מ – עבד אלמועטי עמאש, [פורסם בנבו]].

באשר לאמות המידה להפעלת שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט, לעניין עיכוב ביצוע נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה:

"אמות המידה להפעלת שיקול הדעת המוקנה לבית משפט, לרבות בית דין לעבודה, לעיכוב ביצוע, התגבשו בפסיקה כדלקמן:

1.על המבקש להראות כי אם יזכה בערעור, לאחר שיבוצע פסק הדין של בית הדין האזורי, יהא זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו ולהשיב למבקש את הסכומים ששולמו למשיב או כי ביצועו המיידי יגרום למבקש נזק שאינו ניתן לתיקון;

2.על המבקש לעכב את ביצועו של פסק דין עד להכרעה בערעור להוכיח, כי קיימים סיכויים טובים לזכות בערעור;